קרע בגיד אכילס - ניתוח מול טיפול שמרני: מה מתאים לך?

אנטומיה ומנגנון הפציעה

גיד אכילס (Achilles Tendon) הוא הגיד הגדול והחזק ביותר בגוף האדם. הוא מחבר בין שרירי הסובך (התאומים והסוליה) לבין עצם העקב (Calcaneus), ומשמש כמנוף העיקרי לביצוע פלנטר-פלקסיה (כיפוף כף הרגל כלפי מטה) - פעולה קריטית לריצה, ניתור והאצה. קרע מלא בגיד מתרחש בדרך כלל באזור דל באספקת דם, כ-2-6 ס"מ מעל נקודת האחיזה בעקב. המנגנון האופייני הוא דחיפה פתאומית וחזקה של כף הרגל (Eccentric Loading), למשל בזמן זינוק לכדור או שינוי כיוון מהיר.

אבחנה

הספורטאי יתאר תחושה קלאסית של "בעיטה" או מכה חזקה בחלק האחורי של השוק, שלעיתים מלווה בצליל נקישה. בבדיקה הקלינית ניתן לזהות שקע (Gap) מורגש במסלול הגיד. המבחן האבחנתי המרכזי הוא מבחן תומפסון (Thompson Test) - לחיצה על שריר התאומים כאשר המטופל שוכב על בטנו; אם כף הרגל אינה נעה, הגיד קרוע לחלוטין. לאישור האבחנה נשתמש באולטרסאונד דינמי או ב-MRI.

טיפול, שיקום וצפי חזרה למגרש

הבחירה בין טיפול ניתוחי (תפירת הגיד) לטיפול שמרני (קיבוע באמצעות מגף ייעודי בזוויות משתנות) תלויה בגיל הספורטאי, רמת הפעילות ומידת קירוב קצוות הגיד. בספורטאי הישג לרוב נעדיף אופציה כירורגית כדי להפחית את שיעור הקרעים החוזרים.

פרוטוקול השיקום המודרני דוגל בהעמסה מוקדמת מבוקרת (Early Weight-Bearing) למניעת אטרופיה שרירית. השיקום מתרכז בהחזרת טווחי תנועה, חיזוק כוח מתפרץ של קומפלקס השוק-עקב, ותרגול פונקציונלי.

• צפי חזרה למגרש: 8 עד 10 חודשים.